מסכת נגעים

המשנה כדרכה

פרק ט

1א
(א) השחין והמכוה
מטמאין בשבוע אחד בשני סימנים
בשער לבן ובפשיון

1ב
איזה הוא השחין
לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא
כל שאינו מחמת האש זה הוא שחין
איזו היא מכוה
נכוה בגחלת או ברמץ
כל שהוא מחמת האש זו היא מכוה

2א
(ב) השחין והמכוה
אין מצטרפין זה עם זה
ואין פושין מזה לזה
ואין פושין לעור הבשר
ולא עור הבשר פושה לתוכן
היו מורדין טהורין
עשו קרום כקלפת השום
זו היא צרבת השחין האמורה בתורה
חזרו וחיו
אף על פי שמקומן צלקת נדונין כעור הבשר

2ב
(ג) שאלו את רבי אליעזר
מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע
ומקומה צרבת השחין
אמר להם יסגיר
אמרו לו למה
לגדל שער לבן אינה ראויה
ולפשיון אינה פושה
ולמחיה אינה מטמא
אמר להן שמא תכנס ותפשה
אמרו לו והלא מקומה כגריס
אמר להן לא שמעתי
אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו
אמר לו אם לקים דברי חכמים הין
אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו
אמר לו חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים