מסכת זבים

פרק ב

1א
(א) הכל מטמאין בזיבה
אף הגרים אף העבדים בין משחררין בין שאינן משחררין
חרש שוטה וקטן סריס אדם סריס חמה

1ב
טמטום ואנדרוגינוס
נותנין עליהן חמרי האיש וחמרי האשה
מטמאין בדם כאשה ובלבן כאיש וטמאתן בספק

2א
(ב) בשבעה דרכים בודקין את הזב
עד שלא נזקק לזיבה
במאכל במשתה
ובמשא בקפיצה בחלי
ובמראה ובהרהור
הרהר עד שלא ראה
או שראה עד שלא הרהר
רבי יהודה אומר
אפלו ראה בהמה חיה ועוף
מתעסקין זה עם זה
אפלו ראה בגדי צבע האשה
רבי עקיבא אומר
אפלו אכל כל מאכל בין רע בין יפה
ושתה כל משקה
אמרו לו
אין כאן זבין מעתה
אמר להם אין אחריות זבים עליכם

2ב
משנזקק לזיבה אין בודקין אותו
אנסו וספקו ושכבת זרעו
טמאים שרגלים לדבר

2ג
ראה ראיה ראשונה בודקין אותו
בשניה בודקין אותו
בשלישית אין בודקין אותו
רבי אליעזר אומר
אף בשלישית בודקין אותו
מפני הקרבן

3א
A (ג) הרואה קרי
אינו מטמא בזיבה מעת לעת
רבי יוסי אומר יומו
B גוי שראה קרי ונתגיר
מיד הוא מטמא בזיבה

3ב
הרואה דם והמקשה
מעת לעת

3ג
A והמכה את עבדו
יום יומים מעת לעת
B כלב שאכל בשר המת
שלשה ימים מעת לעת הרי הוא כבריתו

4א
(ד) הזב מטמא את המשכב בחמשה דרכים
לטמא אדם לטמא בגדים
עומד יושב שוכב נתלה ונשען

4ב
המשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים
לטמא בגדים
עומד יושב שוכב נתלה ונשען במגע ובמשא